180 - העולם השטוח - הדפסה על כל סוגי המשטחים - עמנואל (מנו) כהן
 
סמל עמנואל (מנו) כהן


 
ט"ו תשרי תשל"ד
(10.10.1973)

עמנואל (מנו), בן רות ובנימין, נולד ביום כ' באדר תש"ג (25.2.1943) ברחובות.
הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם סמילנסקי ובבית-הספר התיכון המאוחד "תמר" ברחובות.
מנו היה תלמיד חרוץ ומתמיד וניחן בכוח רצון עז. בכיתה היה סגור ומכונס וממעיט בדיבור ואף-על-פי-כן נמנה תמיד עם חברי ועד הכיתה. בזכות יושרו הקיצוני-כמעט, פיקחותו וענוותנותו, התחבב על מוריו ועל חבריו.

למנו היה אוסף גדול של בולים ושל מטבעות. הוא אהב לשחק בשחמט ואף זכה באליפות השחמט לנוער בחיפה. בנערותו כתב שירים וסיפורים, אך פעם, בכעסו על שהוריו קראו בהם בהיחבא, שרף את כולם ונשאר אך סיפור אחד לפליטה. הוא אהב לקרוא ולעיין בספרים בתחומים מתחומים שונים.
 
עמנואל גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1961 והוצב לנח"ל. לקראת סוף שירותו הסדיר עבר לחיל הקשר והשתלם שם בקורס קשרים. הוא היה מפעיל טלפרינטר ורדיו אחראי ומסור, ומקובל על חבריו.
 
מנו היה איש משפחה, חם לב, גאה בבני ביתו ומסור להם ונאמן.
בשנת 1965 נשא מנו לאישה את חברתו חנה וברבות הימים נולדו להם שני בנים ובת.
את ילדיו חינך מנו ברוח אהבת העם והמולדת וביקש לטעת בלבם אהבה עזה כאהבתו לירושלים, ולקשרם בקשר אמיץ למקורותיו של העם ולשורשיו העמוקים לארץ.
הוא אהב מאוד את הארץ, את הצומח בה ואת מראותיה. לכן הרבה לטייל ברחבי הארץ ונטל עמו את משפחתו, להתבונן בנופיה ובאתריה ולהגדיר כל צמח נדיר שנקרה לו.
יותר מכל שקד על ניקיון המקום ששהה בו, ואת הרגלו זה ביקש להקנות גם לבני משפחתו ולחבריו.

לבו נמשך ללמוד כימיה באוניברסיטה, אך לאחר שטיפל במעבדה בחומר מסוכן ונכווה בידיו, החל ללמוד בלחצה של אשתו, ביקורת חשבונות. הוא עבד ביום ולמד בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל-אביב, בפקולטה לביקורת חשבונות בשעות הערב, בעמל רב אך בשקידה למופת. הוא סיים בהצלחה את הבחינות הקשות, ולאחר שהוענק לו רשיון, הקים משרד גדול רב-לקוחות.

הייתה בו פשטות; הוא רחק מן ההידור, מן ההתפארות ומן ההתנשאות והופעתו כולה אמרה צניעות.
הוא לא היה איש רעים ולא היה קל להתיידד; אך לחבריו המעטים היה ידיד אמת, מסור בלב ובנפש, מוכן לעזור ולסייע תמיד ולהטות להם אוזן קשובה. הגם שהיה ממעיט בדיבור, היה איש שיחה מבריק, שנון ומרתק. בעל חוש הומור היה וידע לשבות את לב הכל בסיפורים ובזיכרונות.

דעותיו המדיניות היו קיצוניות. לפני שפרצה המלחמה החל בפעילות פוליטית וחברתית, הקים חוג רעיוני בגדרה, ששם לו למטרה לפעול לחידוש פני המועצה המקומית שם, כדי שיונהגו שינויים, בעיקר בתחום החינוך והתרבות.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף מנו בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן.
ביום 10.10.1973 נפצע עמנואל פצעים אנושים בהפגזה של הסורים ליד צומת אל-על.
הוא נפטר מפצעיו למחרת, ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
 
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עמנואל היה אחד הקשרים הוותיקים והטובים ביחידה. תמיד הצטיין בידיעת החומר והיה חרוץ ויסודי במילוי תפקידו ובכל המשימות שהוטלו עליו, הוא היה חייל מסור ומקובל על כל חבריו ומפקדיו".
 
הוריו ורעייתו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זכרונות, דברי שיר, מכתבים ותצלומים.
 
 
 
לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט לחץ כאן לעריכת טקסט